להתעורר בבוקר מול הירוק הזה…
למרות שארוחת הבוקר נקבעה לשעה 9, אנחנו, המבוגרים האחראים, התעוררנו הרבה קודם. איזה כיף להתחיל את היום בכמה פרקים בספר…
נכנסתי לחדר של הילדים שהיו מכורבלים בתוך השמיכות והסדינים בבלגן מוחלט ושמח שיכול להיות רק בחדר בו ישנים 3 בנים שהשתוללו עד השעות המאוחרות של אתמול.
שתי דקות אחרי שפקחו עיניים, השף הכריז שארוחת הבוקר מוכנה. אנחנו ישנים בגסט האוס קטן בתוך מטעי התה, ששייכים רובם לתאגיד העצום של “טאטא”. כאן זה נקרא הום סטיי. כמה בחורים שחרחרים מטפלים בנו בשמחה ובראשם שף חייכן ומשקיען. ארוחת הבוקר על המרפסת הגדולה מול הרי התה מחכה לנו בשולחן ערוך יחד עם שאר האורחים. דוסה מסאללה מכוכבת ברוטב קוקוס ופרוסות אננס עם תה הל מחייכים אלינו באהבה.
הילדים רצים למעלה וכולנו מתיישבים לשולחן הבינלאומי, אוכלים ומחליפים מסלולים וסיפורי דרכים.
אחרי הארוחה סנג’ו הנהג כבר עומד מוכן ולבוש. האוטו מצוחצח ויוצאים לדרך לסיבוב באיזור. הייתי פה כבר פעמיים. פעם אחת מרדתי בנהג (שאני אירגנתי :)) וסרבתי לצאת לסיור, פעם שניה בטיול מאורגן עם מדריך מי-שם-לב-לאן-הולכים 😜
אז אני לא באמת יודעת להגיד לנהג שלנו לאן לנסוע. בתוך תוכי מתחוללת המלחמה הבאה:
מצד אחד – המקום הזה כל כך יפה שלאן שלא ניסע זה יישאר יפה
מצד שני – המדריכת טיולים הישראלית העקשנית שבי מתעקשת לא להפסיד שום דבר חשוב…
בסוף מתפשרת עם עצמי על רשימת העצירות לאותו יום וסופסוף לדרך.
בקרלה, לפחות 80% מהאוכלוסיה נוצרים או מוסלמים. את זה יש לנו בבית. הילדים רוצים לראות לשמוע ולהבין על המיתולוגיה ההודית, על בודהיזם ומנהגים אחרים.
מדריכת הטיולים שבי שמחה להוסיף לרשימת אתרי המסלול עוד 2 מקדשים הינדואיסטים מלאי פסלים, ציורים, נרות, תפילות ואווירה. אחר כך, הילדים משלמים בגדול על הסקרנות כי המדריכה הזו לא יכולה להפסיק לדבר…
אז מה היה לנו היום?
ביקור במוזיאון התה/ מפעל תה מקומי. אחד מ 16 מפעלים שמפיקים בכל יום נתון 21 טון תה לייצוא. כמובן הביקור מסתיים בחנות… הבכור נדיב לב – מחפש לקנות תה ייחודי לעבודה. מספר 2 ילד דבש חיפש סוגי תה שהוא אוהב.
הכי קטן והכי גדול חיכו בחוץ כי זה לא מעניין בכלל ואני עם הארנק…
אחר כך המשכנו לנסוע בתוך הנוף המטריף הירוק. סנג’ו סבלני בהחלט נוהג בזהירות וממתין בסבלנות כשאנחנו בכל 5 דקות עוצרים לטעום משהו, לצלם משהו, להרגיש משהו. תראו לבד:
פתאום הגיעה השעה 12 וכמעט סיימנו את הסיור. אני, הפעם בכובע המדריכה הישראלית הסופר עקשנית, מתעקשת עם סנג’ו להגיע לנקודה שנקראת “טופ סטיישן” – שם הנופים מופלאים (כאילו עד עכשיו לא היו…) ובכלל רואים משם את טאמיל נאדו, שהיא כבר מדינה אחרת…
סנג’ו הנאמן נוסע, אם כי לא בשמחה. הנופים אכן קסומים וברגע ש”עוברים את הגבול” לטאמיל נאדו, הכביש הופך גרוע מאד מחורר ומשובש. אבל מה זה חשוב, שלגיה והענקים שמחים ומאושרים. תיכף מחכה לנו הליכה של 2 קילומטר לשחרר רגליים ולצפות בנוף…
כשמתקרבים לטופ סטיישן אנחנו שמים לב שמשהו השתנה. נכון. זה ענן לבן שירד עלינו ובלע בתוכו את ההרים… אבל היי, כבר נסענו, כבר הגענו, אז יורדים מהאוטו ויוצאים בצעד קל בתוך הענן אל נקודת התצפית, בתוך שורה של דוכנים ססגוניים שכולם מוכרים אותו דבר בדיוק – אננס, מנגו חטיפים וצעצועים צבעוניים. בסוף השביל הפתעה – עמדת תשלום. מי שרוצה לראות דברים שרואים מכאן, שישלם בבקשה 50 רופי לאדם. אנחנו כבר בתוך ענן לבן, אבל עקשנים… משלמים ויורדים לתצפית לצלם את הקיר הלבן מקרוב 🙂 וההרים? אין להם זכר…
למזלנו, לאחר שחזרנו לכביש הטוב יותר של קרלה גם ההרים והמטעים חזרו להראות ומה למדנו? בעצם כלום. השליטה לא בידנו. לפעמים ככה לפעמים ככה. העיקר המשפחה הטיול והצחוק.
רגע לפני שחוזרים לגסטהאוס שבלב מטעי התה, עצרנו במונאר העיירה. מקום מג’וייף למדי אבל יש אופציה למתוח קצת רגליים ושוב לטעום קצת דברים חדשים. וזה מאד חשוב כשמטיילים עם ענקים, כי אם הם נשארים כל היום באוטו הם נהיים קצת עצבנים… שלגיה יודעת לשחרר להם קצת את הקיטור בצורה מבוקרת..
הביקור בשוק ההומה והצבעוני מספק הזדמנות טובה לעלות למקדש המקומי ולהשתתף בטקס לכבוד שיווה-לינגם בו עשרות נשים יפות ולבושות היטב יושבות בשקט ושרות תפילות מתוך דפים מודפסים אל מול מזבח ועליו אבן שחורה ומקושטת.
הלינגם הוא, בפשטות, איבר מינו של האל ההורס שיבה. עשוי מאבן מיוחדת ובעלת עוצמה אנרגטית ומוערץ עד מאד. כמובן שהטקס, בו השתתפו נשים בלבד, היה כר פורה לחבורת הענקים שהתעקשו להבין מה זה “טקס הבולבול” הזה. לכי תסבירי….
שוב, שיאו של היום הבאמת מדהים הזה, בארוחת ערב של השף עם החיוך הלבן. הפעם השולחן הבינלאומי כלל קבוצה של צרפתיות שרובן לא דיברו אנגלית. השיחה זרמה בקושי אבל בהתמדה וכשהגענו להעצמה נשית, שוב שלגיה נשארה לבדה בשולחן והענקים הלכו לחדר לבדוק אם האינטרנט עובד פה…
לילה טוב בבקתה אשר בהר.