גיאורגיה עם גולנצ’יקים – חלק 2

היום הראשון – הטיסה לטביליסי

לקום לטיסת בוקר בלי שעון… רעיון גאוני. טיסת בוקר אבל מאוחרת. 7 וחצי אוכלים קורנפלקס אחרון, מזוודות לתא המטען, 8 בבוקר על האוטו. הדרך מהירה וההגעה לשדה מוקדמת. איזה כיף! יש זמן לסיבוב בדיוטי פרי. לקנות כמה שטויות, כפכפים ושוקולדים. למשפחה שלנו יש מנוי בדיוטי, כל כמה שבועות מישהו מאיתנו עובר כאן. אז אין מה להילחץ. עד סוף הקיץ נעבור פה עוד פעמיים לפחות.
טיסת גאורגיין אייר לטביליסי. הזדמנות ראשונה להכרות עם העם הגאורגי. הדיילת מחלקת הארכות לחגורות לטובת בעלי הכרס…
כולנו רעבים אחרי ארוחת הבוקר המוקדמת. הריח במטוס מעורר תקווה על חצ’פורי עסיסי. עד שהדיילים מגיעים אלינו, התקווה גזה. לחמניה עייפה גבינה לא מוכרת וגולת הכותרת – תבשיל כוסמת עם גזר! וסלט סלק… אני מאושרת. הגולנצ’יקים פחות… לי יש מנה וחצי לאכול וכולם מאשימים אותי שזימנתי לי אוכל ללא גלוטן:)
בנחיתה בטביליסי כולם מדברים בלי הפסקה על האוכל. אני מבינה שטיול ממש לא יהיה כאן היום.
דוויט הגרוזיני מחכה לנו ביציאה עם שלט eliahu sasson. אני לא מצליחה להבין איך כל העבודה עלי, חיפוש המידע, ההתכתבות במייל, סגירת הרכב..  ובסוף מחכים בדיוטי למיסטר ששון. נבצר מבינתי…
החלפת כסף בשדה, קצת הלם כי השער שציפינו לו היה הרבה יותר גבוה… לא נורא למי אכפת. כי חוץ ממני כולם כבר חולמים על ארוחת צהריים גאורגית.
גוגל מאפס מוביל אותנו למלון בפאתי העיר העתיקה של טביליסי, מקום חמים, בגאורגית. על פי האגדה, במאה החמישית הגיע לכאן המלך ווחטנג גורגסאלי לציד עופות. העופות שנפגעו נפלו הישר לתוך מעיינות מים חמים והתבשלו מעצמם. המלך התפעל, כרת את היערות שכיסו את האזור והקים שם את העיר, הקרויה על שם המעיינות החמים.
מלון ואזי. כבר להנמיך ציפיות. נמצא בלב אזור כפרי והרוס למדי. בפנים חמים ונעים. פקיד קבלה שמנמן ומדבר אנגלית חלקית בלבד. על דלפק הקבלה מונח… ספינר. הפקיד מכחיש בכל תוקף שזה שלו… הגולנצ’יקים מחייכים מתחת לשפם..
אני, אחרי מנה וחצי של תבשיל כוסמת בטיסה, דנה איתו בנחת על נקודות לטיול אחר הצהריים. הגולנצ’יקים מגדול עד קטן עצבנים. כל מה שמעניין אותם זו המסעדה בצדו השני של הנהר. בסדר בסדר…
זורקים את הדברים בחדר ויוצאים בחצי ריצה לעבר החלק התיירותי של טביליסי על גדות נהר קורה.
איזה מזל שתוך כמה דקות מצאנו את המסעדה שהומלצה לנו על ידי הפקיד השמנמן. Maspinzelo. חצר ענקית ומלצרים רצים בה. מתיישבים בחצר ותוך זמן קצר מתחילים בחיסול החצ’פורי, החינקלי ושאר מעדנים מקומיים.
סופסוף רוגע. אפשר להתחיל לבחון את המקום שהגענו אליו. החלק של טביליסי שנמצא על שפת הנהר, מלא מסעדות וברים. חנויות עם צ’ורצ’וחלה – נקניק פירות יבשים ומעדן מקומי. אחרי הליכה קצרה מגיעים ל”גשר השלום”, גשר זכוכית מודרני מחבר בין ישן לחדש. מחופה בתקרת זכוכית ירוקה. עכשיו הנה העניין, הגולנצ’יקים אכלו הרבה חצ’פורי חינקלי ולחם. צריכים לנוח. אז אנחנו יושבים בפארק בקצה הגשר ומתנמנמים. בסוף קמים ומזדחלים לכיוון הרכבל שעולה למצודת ניקאלה. עולים לתצפית יפה על טביליסי. בצד הדרך נמצאת “אמא גאורגיה”. פסל מתכת ענק בגובה 20 מטר שהוצב כאן בשנת 1958 בחגיגות 1500 שנים לעיר. אנחנו מחכים קצת ועוד קצת לשקיעה שלא מגיעה… השעה כבר 9 בערב. מתברר שבגאורגיה היפה השמש שוקעת לא לפני 10…

אז יורדים למטה ברכבל ועכשיו אנחנו כבר עייפים אבל אני, כרגיל, רוצה קפה. מתחילים להתקדם לכיוון המלון. החושך כבר כאן ומשום מה נעלמו כל בתי הקפה והמסעדות. אנחנו צועדים בחשיכה בתוך רחובות השוק הסגור של טביליסי העתיקה. פרצופים חשודים מכל עבר. אלי כרגיל לא מוותר. הוא ימצא פה בית קפה!
כמה שאלות והכוונות מהעוברים והשבים ופתאום בתוך הג’יפה מתגלה לנו samo. בית קפה על הגג עם תצפית מהממת על טביליסי by night ועם כרבוליות משובצות על כל כסא שלא יהיה לנו קר.
יאללה בלגן. השמיכה נוגעת בסנטר אבל מחממת. קפה הפוך שוקו אספרסו בלינצס מתוק. תענוג!
לילה ראשון לילה טוב מלון ואזי. מחר ארוחת בוקר מעניינת מצפה לנו…

גיאורגיה עם גולנצ’יקים – חלק 1

גולנצ’יקים בגאורגיה

זוהי האנטיתיזה שלי. האוקסימורון שבו אני חיה. בצד אחד מנחה רוחנית, מדריכת נשים, תומכת בחוויית השינוי הנשית, מאמינה בכל ליבי באלוהימה ובמעשיה המדוייקים עבורי ועבור כל בני האדם.
הצד השני שלי טובע בטסטוסטרון. כאם לשלושה גברברים שהרוח מצליחה אולי רק לפזר את בלוריתם.  כאשה לאיש שזורם איתי אבל באמונתו יחיה. כמתחזקת משפחה שהצדדים החזקים שלה הם אוכל, כדורגל ו WWE (לא ממש יודעת מה זה אבל שיהיה… זה אחד מהנושאים של הבית). חבורת גולנצ’יקים (גולנצ’יקים כקונספט – רק אחד בצבא וגם הוא בחיל הקשר) ציניקנים ומקסימים, עם לב זהב ורגליים בקרקע וראש חכם שדוגל במדע בלבד…
אז ככה, רוב הזמן אני יוצאת עם נשים למסעות העצמה, מדברת את שפת הרוח, תומכת בסימנים, שום דבר אינו מקרי, הכל לטובה והכל מדוייק…
בבית אני המיעוט. מין נכחד, שורדת בקושי בתוך ים של טסטוסטרון. אמא מה יש לאכול? מה נאכל מחר? אפשר להביא חברים לראות כדורגל? אני יוצא הערב (מתי תחזור?.. ללא תשובה).
ואז ביום אחד, חופשה משפחתית מגיעה. 4 גולנצ’יקים ואני על ג’יפ אחד, בלי פילטרים, דוהרים בכבישי גאורגיה הרעועים ומפצחים יחד את חידות החיים…
אז קודם כל מה הם אוהבים:
שירים ברעש (לשירים שאני אוהבת הם קוראים פלייליסט הקאות)  קללות (בכל השפות – עברית אנגלית רוסית ערבית יוונית ומה עוד?), לירוק (יש לי ליחה), לצטט בלי הפוגה מתכניות ומערכונים שבכלל לא מצחיקים אותי ולהתגלגל מצחוק. כל הזמן.
אני יושבת במושב האחורי. לידי שאגות צחוק. הם קוראים לי “לביאה מסתובבת חופשיה” כי זה הסטטוס שלי בואטסאפ. הם עושים לי הרצאות חיקוי על רוחניות, עושים לי מעגלי אנרגיה ועוד פעם צוחקים.
אי אפשר איתם אי אפשר בלעדיהם.
אני יושבת מאחור עם הילדים. מקדימה הנהג והחייל – הם גדולים. אנחנו מאחורה דחוסים ומשתוללים.
ככה זה. גולנצ’יקים דוהרים בגאורגיה. שלגיה וארבעת הענקים.
מתחילים…