הכל התחיל לפני כמה שנים כשאבא לנדאו, שייקרא להלן “הקומנדנט”, ואמא לנדאו, שתקרא להלן “אימי הגנרלית”, החליטו שהגיע הזמן לקחת את כל החמולה (הלא גדולה, יש לציין) למסע הגדול אל עמקי התרבות הרומנית. להבין מאיפה התחיל הכל, לגלות את השורשים של הממליגה, ללמוד קצת את השפה של המיימוצה, והכי חשוב – להתכנס יחד כשבט אחד וחזק של צברים מעורבים עם ילידי הנכר – ולהרגיש משפחה גדולה ומאוחדת.
הנסיון הראשון לארגן את המסע כשל – התברר כי כולנו עסוקים מקטנות ועד גדולים. וכך נדחתה הנסיעה, חיכתה בצד להתמודדות עם מחלה, גיוסי חיילים, ועניינים אחרים. אחרי שנתיים, ולכבוד ההחלמה של אימי הגנרלית הגיבורה, הוחלט פה אחד, גדולים וקטנות, שבקיץ הזה – זה עומד לקרות. נוסעים למולדת המלאי והמיתיתיי (ומי שלא יודע מה זה כנראה לא מרומניה) כווווווולם.
וזה לא פשוט בכלל – לתאם משפחה זה כמעט mission impossible. ודווקא לא מהצד הבוגר והעובד – אלא דווקא מצד הדור הצעיר שעסוק לו בעיסוקים שונים ומשונים כגון – מחנה קיץ בתנועת נוער, קייטנה מיוחדת שאין להפסיד, שנת שרות או, לא עלינו, הדרכה במחנה קיץ באמריקה. עסוקים הילדודס. מה גם, שכמו בדומינו, אם אחד מהם לא יגיע חס וחלילה, גם השאר מתחמקים אחד אחד, לא מעוניינים להצטרף. כולם או אף אחד. נו טוב, לא נותר לנו המבוגרים אלא להתגמש עוד ועוד, לדחות עוד קצת ועוד קצת ולהגיע עד ראש השנה כמעט ולהצליח! לתפוס את כולנו, ברגע המדוייק שבו כולם כאן, ויאללה יוצאים לדרך! ושמזג האוויר החורפי של הרי הקרפטים יחכה קצת…
בשלב די מוקדם התברר כי שליש מהמשפחה לא יוכל להצטרף למסע הזה לצערנו, ונותרנו שני שלישים, לנדאו וששון, על נשינו וטפינו ועם ראש וראשת השבט מתכוננים כבר חודשים למסע הגדול אל המוטר-לנד.
לפני שיוצאים למסע שכזה, נדרשות הכנות רבות ותכנון קפדני – את כולם עשה הקומנדנט לנדאו. בעצם, הוא עושה. הוא כל הזמן עושה. כבר חצי שנה לפחות, מיום שבו התחילה ההתרגשות, הוא יושב ומתכנן. סופר קילומטרים ומונה שעות נסיעה. בודק מלונות ומדבר עם נהגים. ובין השאר מתמודד גם עם דרישות שונות של בני חמולת לנדאו-ששון שלא חוסכים בבקשות מכל המינים. אבל הוא מתמודד. שוחה בזרם. בין הטיפות. ורק בזכות זה מגיע לו שמו -הקומנדנט לנדאו.
אימי הגנרלית גם היא מתרגשת. אוטוטו היא והקומנדנט, הילדים והנכדים ישבו כולם באוטובוס המתנדנד בכבישיה המתפתלים של המולדת הרומנית, עם שירים, סיפורים, צחוקים והווי שיזכירו לה קצת את ימיה כמורה באוטובוס של הטיול השנתי.
אצל משפחת לנדאו הצעירה, מתארגנים בהתרגשות מתונה אבל בהתמדה. ברבי וקן מסדרים מזוודות ומרגיעים ילדות. יש הרבה קניות לעשות, כי הקטנות (להלן – הקטנה והקטנטנה) כבר גדלו ומותק הבגדים התכווצו. אז את המסע הרומני מקדים גם מסע ישראלי אל חנויות הבגדים – שיהיה להן חם וטוב וחדש וכיף. היפיוף הצעיר, העתק מדוייק של אבא קן, מסתיר את התרגשותו תחת מעטה האדישות של הנעורים. לא מזמן הוא חזר ממסע בפולין והוא כבר מבין כמה מרגש וחשוב יהיה המסע לגילוי השורשים האישיים שלו. ההתרגשות אפילו גוברת לנוכח האיחוד עם הבני דודים ממשפחת הענקים שיבלו יחד שבוע של גיבוש בחדר הילדים הגדולים – משהו שכבר מזמן לא קרה. הללויה….
בבית ששון, שלגיה מאושרת כי סופסוף הצליחה לאסוף את כל הענקים תחת קורת גג (או קורת אוטובוס) אחת. הבכור מספר אחד, שב מנדודיו באמריקה שעות ספורות לפני הנסיעה לרומניה. ילד דבש סיים את מטלות שנת השירות והסכים לפנות מזמנו היקר לטובת המסע המשפחתי. הילד של אמא חולם כבר חודשים על הבילוי המשפחתי (ועל ימי החופש מהתיכון) והמאסטר… עוד נראה איזה שם יקבל במסע הזה. כבר חודשים שהוא במדיטציה עמוקה ותהליכי קבלה לקראת הנסיעה בוויטרינת הזכוכית של המיניבוס המשפחתי…
וכך, בלי לשים לב, הזמן עבר והמסע התקרב.
רומניה שימי לב, אנחנו בדרך! החיים לפני ואחרי כנראה לא ייראו אותו דבר…
