שני ענקים מרעישים בחדר אחד עם שלגיה זה כנראה קשה מדי… למרות המיטה המאד נוחה, היא לא ישנה כל הלילה ועכשיו מצפה לה יום ארוך של הרפתקה שבסופה אולי תקבל סופסוף את הטבעת מהנסיך. לסיבוב היום קוראים – הטבעת של קרי – שם יצירתי המתאר כביש ארוך (כ 180 ק”מ) ועגול מסביב לחצי האי הירוק-ירוק הזה.
קמנו באיחור. רק ב 9 וחצי ירדנו למטבח של מארי עם ציפיות גבוהות. מצאנו קורנפלקס וחלב, לחם בטוסטר עם חמאה רכה, ריבה וקצת לחם אירי שנקנה לפני כמה ימים.. אז היו ציפיות. פעם למעלה פעם למטה.. הגעגועים למטבח החם והפעיל של פגי וג’ון היו מוחשיים הבוקר אך כאמור, כגודל הציפיה כך האכזבה… מארי וסטפן לעומת זאת, לא איכזבו. נראה כאילו כל חייהם הצטמצמו לנקודה זו של הביקור שלנו. ישבנו לשיחה ערנית על הבוקר, שמענו על החיים, על פוליטיקה ועל הטיול שלנו. הכל בעשרים דקות לחוצות של לפני היציאה.
תחנה ראשונה במפלי טורצ’. ואווו כמה מים זורמים פה! אלוהימה ראתה את רמת ההתלהבות שלנו והוסיפה עוד שפע של מים מים משמים. גשם זלעפות כזה שמרטיב לך את כל הגוף. אני עם מעיל ומטריה המאסטר עם מעיל רוח והילד של אמא עם סווטשירט קפושון… כי גברים לא מתעניינים בקור וגשם. קטן עליהם…
אחרי המפל שורה של מדרגות מובילה למעלה ההר. אנחנו מתחילים לטפס בגשם השוטף. לאן? אלוהימה יודעת. אחרי כמה דקות שהשכל חוזר אלינו, עוצרים לשאול מישהו לאן זה? ואז מבינים שהמדרגות האלה הן רק תחילתו של “המעלה הקרדיולוגי” – תלול כל כך עד שלא מומלץ לבעלי לב חלש… תודה רבה. ירדנו.
הגשם נחלש כרגע וממשיכים לנקודת “תצפית הנשים” – ladies view. לפני אי אלו מאות שנים הגיעו לכאן בנות הלוויה של מלכת אנגליה ומאד נהנו… יופי 🙂 אכן תצפית משובחת. הכי שווה היה השוקו-חם בבית קפה ממול שצופה גם על הנוף הירוק והביצתי.
משם ממשיכים במסלול. אני קצת בלחץ שהיום לא יספיק לנו ולכן כשהמסטר האלוף (בסוף היום הוכיח את אליפותו סופית! עוד תראו…) עוצר לסיבוב בעיירה קסומה בשם קנמארה, שלגיה אומרת יאללה בוא נמשיך. יש עוד המון עיירות בדרך… טעות! יש עוד המון עיירות. לא כאלו. מזל שחוזרת לכאן בעוד שנה…
הגשם פסק ואנחנו בבלק ווטר ברידג’. מקום ציורי לגמרי על הדרך הראשית. צבע המים? תנחשו לבד. הילד הקטן של אמא כבר התעייף ולא יורד מהאוטו. זבש”ו.
התחנה הבאה – סנים. עוד עיירה ציורית. הגשם חזר לשטוף. בכלל גילינו היום שאלוהימה מזדהה עם טראומת הבצורת שלנו כישראלים ממדינת מדבר, ולכן כל עצירה ממטירה עלינו מבול. לפחות בהתחלה.
הבטן מתחילה לקרקר והענקים כבר עצבנים. אז אין ברירה אלא להידחף למסעדה ידידותית ולהתכבד במטעמיה. הפעם הענקים בעניין פיצה ושלגיה הצנועה מזמינה דג מקומי במחבת, מה שמתגלה כמציאה ממש לא טובה. לא נורא תמיד יש גם ארוחת ערב…
הגשם לא פוסק אבל ממשיכים הלאה. מנסים למצוא נקודות עצירה בתוך ים הערפל שסובב אותנו. הנקודה הידידותית היחידה היא בחוף סלעי ופראי שמתאים לצילום תמונות הורסות!
עברנו מחצית מהטבעת והענק המאסטר האוחז בהגה כבר עייף. בהחלטה זריזה מחליטים לעצור להתרעננות בעיירה קהרסיווין, בירת המחוז. אחרי התחלה רטובה שהובילה אותנו, איך לא, ישירות לפאב הומה ולתחילת הופעה מוסיקלית של אחר הצהריים. קפה שוקו וגם אייריש קופי. אכן התרעננות לעניין. כשאדי האייריש קופי (ממש חזק! בכלל כל אלכוהול בתחפושת פה ממש חזק) עלו לראש של שלגיה, והנגנים האירים אמרו את דברם, יצאנו לשיטוט קצר בין השלוליות. הגשם פסק לגמרי והפאבים חייכו אלינו מכל צד של הרחוב. אני יודעת שעוד אשוב לכאן.
התחנה הבאה גלנבלי. הספר של שלגיה, שמלא תמונות יפות והמון מילים אבל בעצם לא כתוב בו כלום, המליץ על חוויה במוזיאון כפר בקתות הבוץ כדי לראות את החיים של פעם. נו טוב. הרגשנו כמו בחצר תל חי פחות או יותר. מה שהציל קצת את החוויה היה, איך לא, הפאב המקומי בו ניגנו כעת 3 עלמות חמד, ישבו לשתות שני אופנוענים אנגלים סחופי רוחות ואינספור מגנטים עם תפיסת העולם האירית פיארו אותו.
ולתחנה האחרונה להיום – מעבר דאנלו – dunlou gap בלב פארק האגמים של קילרני. השבת אבידה מיום אתמול כאשר ביטלנו תוכניות. נסיעה קצרה הביאה אותנו לבית קפה שהגוגל מאפס קרא לו dublou gap. תחנה אחרונה לאוטובוסים. מכאן שביל צר ומפותל בנוף מדהים מוביל לכיוון הגאפ – מעבר ההרים. היות ואנחנו לא באוטובוס והיות והמאסטר הנהג הוא באמת אחד שיודע, לא עצרנו לרגע והמשכנו לנסוע בשביל המתתפתל בין הצועדים הרבים לכיוון הגאפ שנמצא בעמק השחור. איזה יופי!
שם, במקום הכי גבוה השקפנו הצטלמנו ובעיקר היינו מרוצים על הסיום המושלם לסיבוב היומי.
בחזרה לביתם של מארי וסטפן עלינו בשקט כדי לא להכנס לשיחה ערבית עם המארחים אוהבי השיח שלנו. הבטן מצפצפת אז התקלחנו מהר ותוך דקות יצאנו שוב לדרך, הפעם ברגל, למרכז קילרני.
בארוחת הערב הזמנתי סיידר. תמים. ומלא אלכוהול כמובן! בלב שמח ורגליים מתנודדות יצאנו לקינוח בגלידריית מרפיס המפורסמת שכלל תפריט של גלידת מלח ים וויסקי ובאטרסקוטש.
אהו!!!
