גיאורגיה עם גולנצ’יקים – חלק 1

גולנצ’יקים בגאורגיה

זוהי האנטיתיזה שלי. האוקסימורון שבו אני חיה. בצד אחד מנחה רוחנית, מדריכת נשים, תומכת בחוויית השינוי הנשית, מאמינה בכל ליבי באלוהימה ובמעשיה המדוייקים עבורי ועבור כל בני האדם.
הצד השני שלי טובע בטסטוסטרון. כאם לשלושה גברברים שהרוח מצליחה אולי רק לפזר את בלוריתם.  כאשה לאיש שזורם איתי אבל באמונתו יחיה. כמתחזקת משפחה שהצדדים החזקים שלה הם אוכל, כדורגל ו WWE (לא ממש יודעת מה זה אבל שיהיה… זה אחד מהנושאים של הבית). חבורת גולנצ’יקים (גולנצ’יקים כקונספט – רק אחד בצבא וגם הוא בחיל הקשר) ציניקנים ומקסימים, עם לב זהב ורגליים בקרקע וראש חכם שדוגל במדע בלבד…
אז ככה, רוב הזמן אני יוצאת עם נשים למסעות העצמה, מדברת את שפת הרוח, תומכת בסימנים, שום דבר אינו מקרי, הכל לטובה והכל מדוייק…
בבית אני המיעוט. מין נכחד, שורדת בקושי בתוך ים של טסטוסטרון. אמא מה יש לאכול? מה נאכל מחר? אפשר להביא חברים לראות כדורגל? אני יוצא הערב (מתי תחזור?.. ללא תשובה).
ואז ביום אחד, חופשה משפחתית מגיעה. 4 גולנצ’יקים ואני על ג’יפ אחד, בלי פילטרים, דוהרים בכבישי גאורגיה הרעועים ומפצחים יחד את חידות החיים…
אז קודם כל מה הם אוהבים:
שירים ברעש (לשירים שאני אוהבת הם קוראים פלייליסט הקאות)  קללות (בכל השפות – עברית אנגלית רוסית ערבית יוונית ומה עוד?), לירוק (יש לי ליחה), לצטט בלי הפוגה מתכניות ומערכונים שבכלל לא מצחיקים אותי ולהתגלגל מצחוק. כל הזמן.
אני יושבת במושב האחורי. לידי שאגות צחוק. הם קוראים לי “לביאה מסתובבת חופשיה” כי זה הסטטוס שלי בואטסאפ. הם עושים לי הרצאות חיקוי על רוחניות, עושים לי מעגלי אנרגיה ועוד פעם צוחקים.
אי אפשר איתם אי אפשר בלעדיהם.
אני יושבת מאחור עם הילדים. מקדימה הנהג והחייל – הם גדולים. אנחנו מאחורה דחוסים ומשתוללים.
ככה זה. גולנצ’יקים דוהרים בגאורגיה. שלגיה וארבעת הענקים.
מתחילים…