זה היה היום שהיה… שיעור חשוב בענייני תנינות שלא מרפות ושחרור של שליטה מדומה לידיה של אלוהימה הנאמנה ושלל מלאכים שפגשתי בדרך…
לפעמים את מתחילה את היום בידיעה שהכל מסודר. לכל אדם יש תפקיד שאותו הוא ימלא היום במשחק הקטן שלך, את תמשכי בחוטים וההצגה תימשך בדיוק לפי התכנית. האמנם?? אז זהו, שלא. שום דבר בארוחת הבוקר הקסומה שנחתה על שולחני לא רמז להמשך המפתיע של היום. כבר אמרו את זה קודם לפני, לא משנה…
אתמול בלילה, הוזמנתי לארוחת הבוקר שנערכת כאן בשעה קבועה וכל האורחים יושבים יחד לשולחן דרומי חמים, מברכים את ברכת המזון של בית קטן בערבה ונהנים ממטעמי המטבח של הדרום. הבוקר אכלנו לחמניות מרוחות בשכבה עבה של חמאה וטובלות ברוטב שוקולד בתוכו טובלים גם ענבים ובייקון… נפלא.
לאחר מכן, הענקתי לעצמי מדליה שניה על נהיגה בכבישי טוסקלוסה, שם הפניה ימינה באור אדום והפניה שמאלה על בסיס מקום פנוי… חניתי ליד משרד עורך הדין המקומי שאמור לסגור את עסקת המכירה של הבית. עוד פגישה מרגשת ומחובקת עם נביקה ומליסה ההולסלרים – זוג נשוי אפריקאי-אמריקאי, אנשי נשמה מהכנסיות המזמרות, שעוסק בחיפוש בתים למכירה ומשדך בין המוכרים למשקיעים כמוני תמורת עמלה. אין לי מושג למה ההתרגשות והחיבור הזה, אבל בשלבים מאוחרים של הבוקר כשהתרוממות הרוח נהפכה על פיה, מליסה אחזה בשתי ידיי, חיבקה אותי ולחשה לי – “הכל כמו שצריך להיות וכל עקבה לטובה”…
מה שקרה בהמשכה של אותה פגישה, הוא כנראה הקטר ברכבת ההרים המטורפת של עסקי הנדל”ן, בה הכל אפשרי וגם צפוי לקרות בכל שלב של העסקה. כי שום דבר לא נגמר עד שזה לא נגמר… כי הרי רק התחלתי את המסע וצריך כנראה להכיר גם את הפסגות וגם את העמקים…
לקצר את הסיפור, התכנסנו 4 אנשים לחתימה על חוזה אחד ואז התברר שחסרים מסמכים ועדיין אי אפשר לחתום… זה כשלעצמו לא מרגש כל כך כי עוד יום יומיים לא ישנו הרבה לאף אחד. אבל כשאחר הצהריים עורך הדין שלח מייל מתנצל שהוא לא יכול לטפל בעסקה ובמילים אחרות “מה הפלתם עלי את הישראלית הזו שהגיעה עם מלא מסמכים שאני לא מכיר” והוא פורש… בום! רעם ביום בהיר. ופנינו לאן?
פיט ואני, אמריקאי מנוסה ולבן שיער וישראלית קצת מבולבלת בשיער פסים, יושבים ביונדאי השחורה של פיט ומנסים להחליט מה עושים. מחלקים משימות וכל אחד יוצא לטלפונים שלו בפנים רציניות. חוזרים ונפגשים עם שתי מסקנות: צריך למצוא עורך דין חדש ולשכנע את המוכר להישאר בעסקה. הראש סחרחר מהתהפוכות ועוסק ללא הרף בשאלת ה”איפה טעינו” והעיניים כבר עייפות מלהבין את המקום החדש הזה… אבל הלב, דווקא הוא לא מיואש בכלל. הוא יודע שמחר יאיר את הכל מחדש בשמש בהירה. ג’יימס המוכר יתרצה למכור ועורך דין חדש ישוב לעבוד והכל יהיה טוב. הלב מבין שיש כאן רק שיעור נוסף בשחרור השליטה והתמסרות למציאות כפי שהיא. אני מוכנה…
אז מה עוד אומרת התשדורת היקומית של היום? היא אומרת להסתכל על מה שיש. על אוסף הספק אנשים ספק מלאכים שהתכנסו כולם לכבודי בעיירה טוסקלוסה, כאילו מהות קיומם לסייע לי בהצלחת העסקה הראשונה שלי:
פיט, בן 75 עם התלהבות וברק בעיניים של ילד. לב זהב שלא חושב לרגע על עצמו. ממגנט בטובו עוד ועוד אנשים טובים באמצע הדרך שרוצים לעזור.
מליסה שיודעת שהכל זה מלמעלה. באה במיוחד כדי לחזק אותי באמונתה
מייקל הקבלן – שטרם הוזכר פה עקב מהומת היום. צעיר, חייכן, חרוץ והגון שהולך עם האמת שלו עד הסוף ובעיניו הבורקות הפך את הבית המוזנח והעמוס לעייפה שראיתי לארמון מנצנץ.
קים – “במקרה” בחרתי להתארח בביתה כאן והערב היא בחרה לבלות בשיחות עם חברים מתחום הנדל”ן כדי לעזור לי לפתור את העניין.
מדהים.
היום מסתיים. אני לא ישנה. הג’טלג שולט בי ואני מתמסרת. מלאת הכרת תודה ליום הזה, לאנשים האלה, לאלוהימה שמנווטת אותי כאן.
כי עסקאות הולכות ובאות אבל האנשים שנשארים בלב… נשארים.
ומה ילד יום? את זה נראה מחר…
את סופרת מיכלי יקירתי ואני לקרא את היצירות שלך. אני מעריך מאוד את האומץ שלך להכנס לתחומים חדשים וסגנון הכתיבה היצירתי משכיח מהקורא את “ההפתעות” המתגלות בתכנית.
כל הכבוד לך בתי !!!
מדהימה
כף לקרוא ולעקוב
מחכים לעידכונים
תגידי להנרי
שיש אחריך עדר שלם שסומך עליך
תמורת עמלה קטנה ..
אני בטוח שבכוח שלך את ממגנטת את כולם
תהני
אכן קורים פה קסמים. לא יאומן כי יסופר. ותמיד אשמח לספר… דש לכולם
שום דבר לא נגמר עד שזה לא נגמר…
לייק
בדיוק