בטיול של תרמילאים, הכי כיף לא לדעת מה עושים היום… לקום בנחת, לצאת לסידורים, לשתות קפה, אחר כך לראות מה קורה ולאן הולכים…
אז אצלנו זה לא ככה. למרות ששלגיה הזהירה את הענקים שהטיול המשפחתי הזה הוא יותר בעניין של beeing ופחות של doing, עדיין יש באוויר ציפיה לפעילות שתהיה ולכן שלגיה מתנהלת פה כמו במבצע צבאי שבו הכל צריך לדפוק כמו שעון.
אולי זה רק בראש שלי, אבל חבורת הגברברים שלי לא ממש זורמת כמו מסע נשי רוחני. יש בהם הרבה סקרנות וציפיה, שיתוף פעולה ורצון לדעת ומצד שני… תנסו לומר לחבורה שכזו “איזו אישה מקסימה” או “טקס מדהים” נראה מה תחטפו על הראש… יש להם הומור פנימי וציניות מזן שאני לא ממש מבינה. גברים ממארס…
בקיצור, אחד הימים היפים לפנינו. נוסעים לשיט בתעלות המים של קרלה ה back waters. רשת של תעלות העוברות בתוך הג’ונגל הסמיך הגובל בחוף. החלטנו להצטרף לסיור יום קבוצתי שיוצא מקוצ’י. דיוויד ההודי המשופם והשרמנטי, בעל הבית שלנו, ארגן לנו את הטיול. ואכן, בשמונה בדיוק התייצב המיניבוס בשערי הגסטהאוס ויצאנו לדרך אחרי תדריך אמא וארוחת בוקר מוקדמת. ארוחת הבוקר פה ממש קטנה. קונטיננטלית זו ארוחת פאר לידה. בדרך כלל זה מתאים לנו כדי להשאיר מקום לטעימות של היום…
יצאנו לדרך. הכביש מתפתל בין הגסטהאוסים של קוצ’י, אוסף אליו עוד זוג צרפתים, זו הודים צעירים ובלגית אחת בודדה.
אחרי כשעה של נסיעה בתוך התנועה ההודית הסואנת מגיעים לרחבת עפר ועליה עוד מיניבוסים ועוד כמה תיירים שיהוו היום את ה”קבוצה שלנו”. אנחנו נמרחים היטב נגד שמש ונגד יתושים ומטפסים בגבורה לסירות קטנות שעליהן ספסלים. אני יושבת באמצע על כיסא כתר אדום ומרוצה מהחיים הטובים. מאחורינו שייט במדי קרלה (חולצת כפתורים וטיטול-לונגי כתום ויחף ובלי שיניים) משיט את הסירה באמצעות מקל במבו ארוך שאיתו הוא דוחף את הקרקעית. אנחנו מתקדמים לאיטנו בתוך תעלות קטנות וציוריות, בין בתים צבעוניים וכובסות ציוריות שיושבות בתוך המים. מדי פעם ילדים מנופפים לשלום ופעם אחת ביקשו מאיתנו מתנה – עט ונתנו באהבה…
יום של רוגע ואפילו השמש לא צורבת יותר מדי. נעים. באוויר, קול נשי שר מנטרות במקרופון שחבוי בין עצי הג’ונגל – לכבוד סיומו של חג במקדש הסמוך. פיל מציץ אלינו מבין העצים – הוא כבול בשרשראות וללא שיניים. המדריך מסביר שבתהלוכה שבסוף החג, הפיל יצעד צבוע ומקושט. בינתיים הוא נראה די אומלל.
יורדים לביקור בבית המוקף עצי תבלין. רואים מקרוב עץ קינמון, אגוז מוסקט ופלפל שחור. אגוזי קוקוס בשפע. על כסא קטן מונחות כמה שקיות תבלינים למי שרוצה לקחת הביתה קליפות קינמון ואגוז מוסקט שחור. בקבוצה שלנו אין קונים… ובעלת הבית אוספת לשק דל את מרכולתה. חוזרים לסירות. בדרך, שיט פסטורלי מאין כמוהו. הסירות שקטות והאנשים מתרכזים ביופי. רק הענקים שלי ערניים לחלוטין ומנהלים דיונים ברומו של עולם, עושים חיקויים וטופחים זה לזה על הגב בקולי קולות. נסיון שלי להשקיט אותם קצת מסתיים בצחוק גדול – אז אני מוותרת… ככה זה. גברים ממארס. במיוחד ענקים מששון. ככה הם קולטים. תוך כדי צחוק.
תוך כדי השיט אנחנו פוגשים שוב… את הפיל. טובל להנאתו בנהר וארבעה נערים משפשפים את גופו למשעי.
ארוחת צהריים מהווה את השיא של הסיור. אנחנו נכנסים לסוג של מכלאה מגודרת ובתוך שורות של שולחנות וספסלים. כמה גברים משופמים בלונגי כתום מנקים במרץ (הסמרטוט לא נראה נקי במיוחד.. ) עלי בננה ירוקים, שאחר כך מונחים לפנינו אחר כבוד – אלו הן הצלחות שלנו היום. במהירות וביעילות הם עוברים בינינו ומחלקים ערימות קטנות של אורז קרלה (שהוא עגול וקשה יותר) ורטבים מוכרים ולא מוכרים. מחלקים כפות (הזוג ההודי אוכל בידיים כמובן) ויאללה בתיאבון. אחרי שיוצאים מההלם, הכל ממש טעים ויש תוספות שוב ושוב עד שכולם שבעים ומקנחים בבננות קטנטנות ומתוקות להפליא ובקינוח של חלב מתוק ואטריות אורז. יאממי!
החלק האחרון של הסיור כולל שיט איטי מאד בתעלה גדולה בספינה גדולה יותר ומקורה בפיתוחי חבל העשוי מאגוזי קוקוס. הבטן מלאה ורוח נעימה וכולם מנמנמים וחולמים כבר לסיים ולחזור הביתה…
אבל… היום עדיין לא הסתיים!
הבחור המשופם שלנו מקבל אותנו בחיוך בכניסה לגסטהאוס. הוא תמיד מחייך!
מנוחה קלה בחדר והענקים חסרי מנוח. אז משנים תוכניות ויוצאים כולנו להרפתקה שתותיר אותי בחיוך רגוע וזוהר אותם לא ממש נינוחים…
לעיסוי האירוודי התכוונתי ללכת לבד. מקסימום עם ילד דבש. ואז גם הבכור גילה עניין והגדול ביותר אמר גם אני. וכך יצא, שארבעה מתוך חמישה יצאנו בצעד קל לבית שבו יש שלט מבחוץ: איושוודה ספא”. הזמנו מבעוד מועד והם מוכנים לקראתנו. אבל האם אנחנו מוכנים לקראתם?
בתדרוך לקראת המסאג’, כמו מדריכה טובה שאני, הסברתי לגברברים שהעיסוי נעשה בשמן רב. מחמת הצניעות ההודית, גברים מעסים גברים ונשים – לנשים. הם שמעו… אבל אולי לא הפנימו…
בקיצור, בעוד אני מתענגת על ידיה של אנו הצעירה בת 22 שזילפה על גופי כדים של שמן אירוודה מיוחד תוך כדי עיסוי יסודי, הגברים בחבורה קיבלו טיפול דומה מחבורת גברים משופמים 🙂 חלקם יצאו מהטיפול לא כל כך רגועים וסייג לחוכמה שתיקה ושומרת נפשה תרחק…
הרהורים שעברו בי במהלך העיסוי האירוודי:
שמתי לב שתוך כדי העיסוי המחשבות שלי נודדות כל הזמן – מה קורה עם הענקים, לאן נלך מחר, מה עם טיול פסח, איך אמא שלי מרגישה… ועוד ועוד. כך בעצם אני לא ממש חווה את העיסוי שלי כאן ועכשיו אלא את המחשבות והדאגות שלי. לא חבל? כי מחר כשאהיה במקום אחר אחשוב על העיסוי.
החלטתי להתמקד במגע, בשמן, בתחושות הגוף. מה אומר לכם, לא פשוט. שלא לומר כמעט מלחמה שהתחוללה ביני ובין המחשבות שלי שניצלו כל פתח כדי לזלוג למקום אחר. מעניין…
עד שסיימתי את הדיון המחשבתי עברה שעה וגם העיסוי הסתיים. אנו היפה נטלה את ידי והוליכה אותי למקלחת ושם הציגה בפני דלי ומצקת והורתה לי לרחוץ את השמן מגופי…
מקלחת מדלי! איזה כיף לי!
אוותר על תיאור היציאה ממכון האירוודה כשאני אני וילד דבש זוהרים מעונג מרחפים על עננים ושני המעוסים האחרים בפרצוף לא ברור. גברים ממארס…
כולם נתקפו עכשיו רעב אימתני. הרי ארוחת הצהריים על עלה בננה היתה מזמן….
את המסעדה לארוחת ערב הם בחרו כבר אתמול אחרי השיעור בישול של לינדה. אצל הדייגים בנמל ממש סמוך לרשתות הסיניות. כמה כסאות בחול וחבורה של הודים צעירים ומלאי חיים שרים ורוקדים ומבשלים.
האם לספר על כמות האוכל בארוחת הערב הזו? נראה לי שרוב עניי הודו היו שובעים ממנה. וכל מה שהגיע לשולחן נאכל ולא נותר דבר…
2 דגים גדולים ו 2 קטנים על הגריל, שרימפס מסאללה ברוטב חריףףףף אש, צ’פאטי ודאל, צ’יפס חיוור ווג’ בריאני, מלווים במיץ אננס סחוט טבעי וכמה בירות שקנינו בחוץ והוחבאו מתחת לשולחן…
כשסיימנו את כל זה כבר הרימו כסאות וניקו את המסעדה וכולם הלכו לישון.
תם היום הזה. ומחר מה?