שלוש משפחות יצאנו לדרך. סגרנו את הדלת מאחורינו אחרי סידורים אחרונים, סנדויצים, קפה זריז ומזוודות מלאות בחלומות. בבית ששון שלגיה צריכה להתמודד בעדינות גם עם אתגר שעת היציאה. היא תמיד מעוניינת להקדים את היציאה ולהגיע בנחת ולעומתה הענק המאסטר מעוניין להאריך כמה שאפשר את השהיה בבית ולהגיע בשדה בריצה אל זנב המטוס. לכן, כל יציאה גוררת ויכוחים והתניות מראש… הפעם, המאסטר שקט. שבועות של מדיטציה הביאו אותו לשקט פנימי ונראה שאפילו לא שם לב שניסים המסיע הגיע עם רכבו הענק לדלת ביתינו למעלה משלוש וחצי שעות לפני הטיסה…
האווירה נרגשת והפגישה בשדה עם הקומנדנט ואימי הגנרלית, עם קן, ברבי, הקטנות והאחיין החתיך מלווה בחיוכים ובדיחות. רומניה היר וי קאמ!
בשדה כולם עסוקים וכמעט לא שמים לב שהגענו אל מעוז החרדים. הטיסה שלנו מלאה בבעלי זקנים ופאות, נשים בגרביונים שחורים וילדים מנומסים עם כיפה וטלית. כולם אחוזי התרגשות כי הם בדרך לאוקראינה, אל קברו של נחמן באומן או לביקור אצל הבעל שם טוב במקום אחר. זוגות ותיקים, רווקים, אלמנות. בודדים או בטיול מאורגן. גודשים את המטוס בהמונים והתרגשות. שלגיה כמעט נוטשת את מסע השורש לטובת מסע אחר…
בירידה מהמטוס הקומנדנט כבר לובש את כובע המפקד ויוצא בהתרגשות לחפש את הנהג שלנו שממתין בחוץ בסבלנות עם אנגלית בסיסית ומיקרו-בוס של 21 מקומות חדיש ומצוחצח.
המפקד יושב קדימה מלא התרגשות, אימי הגנרלית מאחוריו ושניהם פוצחים בשיח עירני ורומני עם הנהג שנקטע מידי פעם בהסברים או סיפורים לקהל המנומנם שמאחור.
בינתיים הקהל הופך רעב מאד ואין ברירה אלא לעצור באופן בלתי מתוכנן במסעדת דרכים (הקומנדנט עבד ימים רבים על רשימת המסעדות, אך בטנה המקרקרת של המשפחה אמרה אחרת…).
יושבים לשולחן ומביטים בתפריט שנראה מעולה אך בלתי מובן לחלוטין עם אף מילה באנגלית. בשולחן הששוני שקט מוחלט וכולם מתרכזים בשאלה איזו ממליגה לבחור. סופסוף יש ביטוי קולינרי לשדות התירס הרבים שבדרך…
בשולחן של משפחת לנדאו הצעירה עדיין מתלבטים ובוחנים את מצב הגלוטן, מצב הרעב והמצב בכלל…
אימי הגנרלית והקומנדנט משנסים מותניים ויוצאים לתרגם את שלל הממליגות והמאכלים – עד להזמנה המרוצה של אחרון הלקוחות….
ארוחה נהדרת ומשביעה וכולם מרוצים והנסיעה ממשיכה מנומנמת משהו. הקומנדנט מסביר על החבל המולדבי שאנחנו נוסעים בו. עוד מעט נגיע לביתינו הזמני בכפר ואמה שבו הוא גדל.
לאט לאט האווירה מתעוררת. מוסיקה קפיצות ריקודים בדיחות והרבה צחוקים עד שהאוטובוס עוצר בכפר בלב האחו ליד בית אחוזה קסום. הגענו.
גבירת הארמון והעובדים כבר ממתינים בהתרגשות עם מין חלה ענקית טבולה במלח והשולחן ערוך לסעודת מלכים.
הגשם מטפטף אבל למי זה אכפת בזמן שמתחלקים לחדרים, הקומנדנט והגנרלית, שלגיה והמאסטר, קן וברבי עם הקטנות, הבכור עם הילד של אמא ובקומה העליונה – ממש בעליית הגג, החתיך וילד דבש, צריכים עדיין לעבוד על הזוגיות אחרי שנים של גיל ההתבגרות…
לבסוף, הארוחה מוגשת, הכוסות מתמלאות במשקה שזיפים חריף והצלחות במעדנים מקומיים ובשר טלה רך כמו שלא טעמנו בחיים.
גבירת הבית פוצחת בנאום נרגש ברומנית ומיד אחר כך המזלגות יוצאים לפעולה.
לא ייאמן כמה שזה טעים…
ועכשין כולם לישון כי מחר יום בפיקוד אימי הגנרלית המורה ואף אחד לא מעוניין לאחר..
ולמרות זאת, הצעירים בחבורה יושבים למשחק לילי של סקרבל בננות וחריזת מילים והרבה הווי…
מיכל יקירה…מזל שאת מטיילת כל הזמן ומספרת חוויות…שכל כך כייף לקרא…תמשיכי לעופף ולספר ואמשיך להינות…
ואכן דבורה יקירה, אני מרגישה שכותבת אישית לך ולכל מי שקורא… שנה טובה!