גיאורגיה היום השלישי – גריל חרשו
להתעורר בבוקר במלון הכי טוב בבקוריאני. עיירת סקי בשיפוצי קיץ, אבל הנופים מטריפים בירוק מכל הגוונים…
הילדים מתקשים להתעורר. כל הלילה הם עשו מסיבת קצב וג’אמינג (את ההורים לא מזמינים לארועים כאלה…) אבל הבטחה על ארוחת בוקר מצליחה להזיז את טרוטי העיניים וכולנו עולים לקומת הגג כדי לטעום את נפלאות המטבח הגיאורגי. כמו שידענו, אנחנו לבד במלון. נינה, המנהלת-הפועלת כבר עומדת לבד במטבח וממטגנת חביתות וגם… הפתעה – חצ’פורי! כבר הספקנו לטעום קודם אבל טרם קיבלנו הסבר כל כך ממצה על התופעה:
It’s a kind of bread…topped with cheese… Sometimes we make it like a Pizza…” כל זה מלווה בתנועות הידיים והבעות הפנים של נינה וכבר יש לגולנצ’יקים חומר גלם עשיר לצחוקים של היום.
היום אנחנו ביום “רגוע”. נסיעה לעיירה בורג’ומי הסמוכה, כשכל הדרך מלווים אותנו נופים הרריים משגעים והג’יפ רועד מצחוק על החצ’פורי-פיצה של נינה.
סיבוב רגוע בפארק ציבורי ומעיינות חמים מלאים באוכלוסיה מקומית של גיאורגים שמנמנים ומשופמים (ומשופמות…). הילדים לא ממש אהבו את ההרגשה ואחרי טבילה קצרה לובשים חזרה את בגדי הטיול… לאן עכשיו??
כשאני יוצאת למסע נשי רוחני תמיד יש לי יותר תוכניות ממה שמספיקים. הקצב איטי ורגוע עם עצירות להרהורים ומדיטציות… סיור של שעה הופך לחצי יום והעיקר שבסוף היום כולן מרוצות. במסע גולנצ’יקים גברי זה בדיוק ההיפך. הגברים האלו שועטים קדימה וממצים כל חוויה בשניות ומיד הולכים לבדוק מה עוד אפשר לעשות…
אז הסתיים הביקור בבורג’ומי אבל ידינו עוד נטויה. למרות שלא תכננו, מחליטים לנסוע עוד שעה דרומה לכיוון אחלציחה (אחלה – ציחה בלשון הגולנצ’יקים…) שהיא עיר עתיקה ומוקפת חומה עם מבצר מרשים. נחמד… אבל בדרך הבטן של הגולנצ’יקים מתחילה לקרקר. החצ’פורי של הבוקר כבר התעכל ועכשיו רוצים… בשר! על האש!
אבל איפה מוצאים מקום כזה? עיירה לא מוכרת ותיירותית מאד. אלי עוצר את הג’יפ בחריקת בלמים באמצע הכביש ושואל את הבחור הראשון הנקרה בדרך: איפה יש גריל חרשו (רוסית – טוב)?? רק יומיים בגיאורגיה וכבר למדנו שהשפה פה מאד דומה לרוסית עם כל מיני תוספות מהצד. אז גם אנחנו מערבבים כאוות נפשנו את כל השפות המוכרות והתוצאה: גריל חרשו – בשר על האש!
הבחור מיד מבין עם מי יש לו עסק. בתנועות ידיים הוא רומז לנו להצטופף ועולה על הג’יפ. מכוון את אלי בסמטאות עד שנוחתים “בול” על מסעדה ענקית של “גריל חרשו”. מאד חרשו ומאד טעים. הבחור הזה לא במהרה יישכח מחוויות הטיול. לעת עתה הוא נפרד מאתנו לשלום ואנחנו ממהרים להזמין שלל בשרים ולהרגיע את קיבתנו.
אחרי הארוחה, כולם רגועים ויוצאים לגלות את העיר. ירדן מציע לנו הרגעות ב”מעגל אנרגיות” משפחתי בראש אחד המגדלים של החומה המקיפה את העיר. הגולנצ’יקים ואני נותנים ידיים למעגל בזמן שירדן בפארודיה מצחיקה ביותר של אימא שלו, מזמן בקול רגוע שפע אור ואהבה וכולנו נקרעים מצחוק.
בחזרה “הביתה” לבקוריאני ולנינה, לספא של המלון ולמסעדה שבה לא מבינים אנגלית אנחנו פורשים לשנת לילה טובה ומתכווננים למחר.